האם חשיפה לקרינה גורמת לסרטן?
ידוע מזה שנים רבות שקרינה מייננת (קרינת X) במיוחד במינונים גבוהים, מגבירה את הסיכון לסרטן. המחקר האפידמיולוגי המקיף ביותר העוסק בהשפעה המסרטנת של הקרינה הוא מחקר של השורדים מפיצוץ הפצצות האטומיות ביפן.
המידע ממחקר זה הראה עליה משמעותית סטטיסטית בשיעור הסרטן בחולים שנחשפו למנות קרינה הגבוהות מ 50 מיליסיוורט. קיימים מספר מחקרים שהראו שכיחות מוגברת של סרטן בילדים שנחשפו לאבחון רפואי באמצעות CT . מחקר באנגליה הראה שחשיפה של כ 30 מיליסיורט (כ 3 בדיקות סיטי בטן לערך במבוגר ו5-8 בדיקות כאלה בפרוטוקול מופחת הקרינה המבוצע בילדים) הייתה קשורה לסיכון מוגבר ללויקמיה.
השאלה באם מינוני קרינה נמוכים יותר כרוכים אף הם בהגברת הסיכון מקרינה היא בויכוח. קיימים מחקרים אשר מצביעים על הגברה קלה של הסיכון לפיתוח סרטן במיוחד בילדים ובמבוגרים צעירים. הבעיה בניתוחים הסטטיסטים שהם מבוססים על שורדי הפצצות האטומיות ביפן שנחשפו לרמות קרינה של 150-200 מיליסיוורט. שהם משווים למעשה, בין החשיפה לקרינה שחוו שורדי הפיצוץ האטומי, לאלו שחווים החולים אשר עוברים בדיקות אבחון הכרוכות בחשיפה לקרינה דוגמת CT. בדיקות ה CT מבוצעות בצורה מבוקרת ותוצאתן חשיפה מוגבלת לקרינה של חלק קטן מהגוף. שורדי הפיצוץ האטומי ביפן נחשפו לקרינה באופן מידי ולכל חלקי הגוף. בדיקת ה CT חושפת את החולה לקרינת X בלבד, בעוד ששורדי הפצצות ביפן נחשפו לקרינת X, חלקיקים מקרינים נוספים, נויטרונים וחומרים רדיואקטיבים נוספים. ההשפעות הביולוגיות הידועות מחשיפות אלו שונות כמובן. בעיה נוספת היא שקיים קושי רב ב"ניקוי" הגורמים האחרים שיכולים להוביל לסרטן באוכלוסיה שנבדקת, כגון: הסיכון הגנטי האישי, הנטייה המשפחתית לסרטן, החשיפה לגורמים אחרים שיכולים לגרום לסרטן (לדוגמה- אסבסט, ארסן במי השתייה, חשיפה לגז ראדון וכד). מסיבה זו לא הוכח מדעית אף מקרה של פיתוח סרטן ישירות מהחשיפה לקרינה ברמה הנמוכה המשמשת לאבחון רפואי.
בבדיקה של 174,000 עובדי קרינה באנגליה לא נמצא סיכון מוגבר לקרינה בעובדים שנחשפו לרמות של פחות מ 200 מיליסוורט.
בבדיקה של 64,000 חולי שחפת שנחשפו לאורך שנים לרמת קרינה של מעל ל -1000 מיליסיוורט בשל ביצוע בדיקות שיקוף חזה מרובות- לא נמצאה עליה בסיכון לסרטן.
למרות זאת, האיגוד האמריקאי לרדיולוגיה, כמו ארגונים נוספים ורבים, ממליצים לנהוג במשנה זהירות. לפיכך, האיגוד ממליץ שלא לוותר על ביצוע בדיקה הכרוכה בחשיפה לקרינה במידה וסיכון זה נמוך יותר מהיתרון והתועלת שבביצוע הבדיקה. כמו כן מומלץ שלאחר שמודאים שהבדיקה נדרשת, ביצוע הבדיקה יהיה תוך שימוש במידת קרינה נמוכה ככל הניתן תוך שמירה על איכות האבחון.
התועלת של בדיקת הסיטי תלויה בסיכון שיש לנבדק מחלה מסוימת, בהשפעה שתהיה לטיפול תרופתי או ניתוחי על המחלה וביכולת הסיטי לאבחן את המחלה ולאפשר את הטיפול הנכון. לדוגמה: חולה עם סרטן גרורתי לכבד יפיק תועלת רבה מאוד בביצוע בדיקת סיטי כאשר החשיפה לקרינה בחולה זה הינה חסרת כל משמעות ביחס לתועלת זו.
